תיירת ישראלית נעלמה בג'ונגל וחזרה עם סיפור מדהים על כפר סודי

הנעלמת מהג'ונגל: סיפורה המדהים של טליה כהן

בחודש מרץ 2023, טליה כהן, תיירת ישראלית בת 28 מתל אביב, יצאה למסע תרמילאים בדרום אמריקה, כחלק מטיול אחרי צבא מאוחר. כמו רבים מבני דורה, היא חיפשה חוויות אותנטיות הרחק מנתיבי התיירות המוכרים. אך איש לא יכול היה לצפות את ההרפתקה יוצאת הדופן שציפתה לה בג'ונגלים של דרום אמריקה.

במהלך טיול מודרך באזור מרוחק, טליה התרחקה מהקבוצה כדי לצלם ציפור נדירה. "רציתי רק לתפוס תמונה טובה יותר," סיפרה בראיון לתומר לוי, "אבל אחרי כמה דקות הבנתי שאיבדתי את השביל המסומן ואת הקבוצה."

מה שהחל כסטייה קלה מהמסלול, הפך במהרה למצב מסוכן. טליה הייתה לבדה בלב הג'ונגל הסבוך, ללא קליטה בטלפון הנייד וללא ציוד הישרדות מקצועי. החיפושים אחריה החלו כבר באותו ערב, אך רק חמישה ימים לאחר מכן היא נמצאה – בריאה ושלמה, ועם סיפור מדהים שמעטים יזכו לחוות בחייהם.

את חלק מחוויותיה במהלך היעלמותה תוכלו למצוא בקטגוריה עוד סיפורים מוזרים שלא יאומנו, אך כאן נספר את הסיפור המלא והמפורט שמעולם לא פורסם קודם לכן.

יממה ראשונה בג'ונגל: ההישרדות והגילוי המפתיע

במהלך 24 השעות הראשונות לאחר שנפרדה מהקבוצה, טליה ניסתה למצוא את דרכה חזרה לנקודת המפגש האחרונה. היא שתתה מים מעלי צמחים, כפי שלמדה בהדרכת הבטיחות לפני הטיול, ואכלה פירות שזיהתה כבטוחים למאכל. למרות הכשרתה הצבאית, הג'ונגל היה סביבה מאתגרת במיוחד.

"הלילה הראשון היה הקשה ביותר," סיפרה טליה. "הקולות של הג'ונגל נשמעו מכל עבר, והחרדה מחיות טורפות לא נתנה לי לישון. התחבאתי בין שורשים של עץ ענק וקיוויתי לטוב."

ביום השני להיעלמותה, תשושה ומיואשת, טליה החליטה לעקוב אחרי זרימת נחל קטן, בתקווה שיוביל אותה ליישוב כלשהו. לאחר הליכה של כשלוש שעות, היא ראתה עשן מיתמר מבין העצים. עם תקווה מחודשת, היא המשיכה בכיוון העשן.

מה שגילתה שם הותיר אותה המומה: כפר קטן ומבודד, שלא סומן במפות ולא הוזכר במדריכי הטיולים שקראה בהכנה למסע. "זה היה כאילו נכנסתי לעולם אחר, שקפא בזמן," תיארה. "בתי עץ פשוטים, גגות קש, וילדים משחקים בחופשיות ללא מכשירים אלקטרוניים. ידעתי מיד שמצאתי משהו נדיר ומיוחד."

חיים בכפר הסודי: מסורות עתיקות וחכמה שנשתכחה

את שלושת הימים הבאים העבירה טליה בכפר המסתורי, שם התקבלה בחום על ידי התושבים המקומיים. למרות מחסום השפה, היא הצליחה לתקשר באמצעות שפת גוף והדגמות. היא למדה שהכפר מונה כ-75 תושבים המשתייכים לשבט שהתבודד מרצון מהעולם המודרני.

"הדבר שהכי הרשים אותי היה הידע הרפואי שלהם," מספרת טליה. "ראיתי איך הם מטפלים בפציעות ומחלות בעזרת צמחי מרפא. כשהראיתי להם את השריטות שלי מהג'ונגל, הכינו משחה מצמח מקומי שריפאה את העור שלי תוך יומיים. זה היה מדהים."

החיים בכפר התנהלו בקצב איטי ומחושב. התושבים קמו עם זריחת השמש ועבדו בשדות קטנים שבהם גידלו גידולים מקומיים בשיטות אורגניות. טליה למדה כיצד הם משתמשים במערכת השקיה מתוחכמת המנצלת את מי הגשמים, וכיצד הם מגדלים מזון בשיטות המותאמות לתנאי הג'ונגל הקשים.

"הם פיתחו שיטת גידול ייחודית שמאפשרת להם לגדל כמה סוגי ירקות בשכבות, אחד מעל השני, כדי לנצל את המרחב המוגבל שיש להם בתוך הג'ונגל," מסבירה טליה. "זה פתרון חכם שאפילו חקלאים מודרניים היו יכולים ללמוד ממנו."

מסורות ייחודיות וטקסים שנשתמרו לאורך דורות

אחד הדברים המרתקים שטליה חוותה היה טקס ערב שבו השתתפו כל תושבי הכפר. "הם הדליקו מדורה גדולה במרכז הכפר, וזקני השבט סיפרו סיפורים בשפתם. למרות שלא הבנתי את המילים, יכולתי להרגיש את הרגש והמסורת שעוברת מדור לדור," היא מתארת.

הטקסים והמסורות בכפר שימשו גם כמערכת חינוכית להעברת ידע. הילדים למדו על ידי צפייה והשתתפות פעילה בפעילויות היומיומיות, כמו איסוף צמחי מרפא, בניית כלים, וייצור בדים טבעיים.

"ראיתי ילדה בת 8 מכינה תרופה מורכבת מחמישה צמחים שונים, בדיוק לפי המינון הנכון, בלי לשאול שאלות. הידע הזה נטמע בהם מגיל צעיר מאוד," מספרת טליה בהתפעלות.

דבר נוסף שהפתיע את טליה היה היחס לזמן בכפר. "הם לא סופרים ימים כמונו. יש להם מערכת מיוחדת המבוססת על מחזורים של הטבע – עונות, מופעי ירח, ונדידת ציפורים מסוימות. זה גרם לי לחשוב על כמה אנחנו משועבדים לשעונים שלנו."

האם יש לנו מה ללמוד מהכפר הסודי?

השהות בכפר המבודד גרמה לטליה לחשוב מחדש על אורח החיים המערבי המודרני. "מה שהכי הרשים אותי היה האושר והשלווה שבהם חיו האנשים," היא מספרת. "למרות שלא היו להם חשמל, מכשירים אלקטרוניים או רשתות חברתיות, הם נראו הרבה יותר מאושרים ורגועים מאנשים רבים שאני מכירה בתל אביב."

לפי טליה, אחד הגורמים המרכזיים לאושרם הוא הקשר החזק שיש להם עם הטבע והקהילה. "הם חיים בהרמוניה מושלמת עם הסביבה שלהם. הם לוקחים רק מה שהם צריכים, ומחזירים לאדמה. אין בזבוז, אין זיהום, אין עודף צריכה. זה גורם לך לתהות על כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים."

צוות תומר לוי עקב אחרי סיפורה של טליה וגילה שיותר ויותר ישראלים מחפשים דרכים לאמץ אלמנטים מסגנון חיים פשוט יותר, גם בתוך המציאות העירונית והטכנולוגית. זה כולל גינות קהילתיות, קבוצות תמיכה מקומיות, ושימוש ברפואה אלטרנטיבית לצד הרפואה הקונבנציונלית.

החילוץ והדילמה: לחשוף או לשמור בסוד?

ביום החמישי להיעלמותה של טליה, צוות חיפוש מקומי שהורכב ממדריכים מנוסים ואנשי יחידת חילוץ, הגיע לקרבת הכפר. אחד הצעירים מהכפר שיצא לצוד פגש בהם והוביל אותם אל טליה.

"כשהם הגיעו, הייתי מופתעת מהתחושות המעורבות שלי," מודה טליה. "מצד אחד, הייתי שמחה וקלה שאוכל לחזור הביתה ולהרגיע את המשפחה והחברים שבוודאי דאגו לי. מצד שני, הרגשתי שהחוויה שלי בכפר הייתה מיוחדת כל כך, שהייתי רוצה להמשיך אותה."

בשיחותיה עם אנשי צוות החילוץ, טליה הבינה שהכפר אינו מוכר לרשויות המקומיות ואינו מופיע במפות הרשמיות. היא עמדה בפני דילמה מוסרית: האם לחשוף את מיקום הכפר ולאפשר לחוקרים, אנתרופולוגים ואולי אף תיירים להגיע אליו, או לשמור על הסוד כדי להגן על אורח החיים הייחודי של תושביו?

"החלטתי לכבד את הפרטיות שלהם," אומרת טליה. "הבנתי שחשיפת הכפר עלולה לשנות אותו לנצח, ולא בהכרח לטובה. התרבות המיוחדת שלהם שרדה כי הם נשארו רחוקים מהשפעות חיצוניות."

השפעת החוויה על חייה של טליה

מאז שובה לישראל, טליה מספרת שהחוויה בכפר המבודד שינתה את תפיסת עולמה באופן עמוק. "זה גרם לי לבחון מחדש את הערכים שלי ואת מה שחשוב באמת," היא אומרת. "אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לפשטות ולשלווה שחוויתי שם."

היא החלה ליישם שינויים קטנים בחיי היומיום שלה: צמצום צריכת המוצרים, הפחתת השימוש ברשתות חברתיות, ולימוד של רפואת צמחים. "אני לא יכולה לחיות בדיוק כמוהם, אבל אני יכולה לאמץ חלק מהחכמה שלהם ולשלב אותה בחיים המודרניים שלי," היא מסבירה.

טליה החלה להרצות על חוויותיה במסגרות שונות, תוך הקפדה על אי-חשיפת פרטים שעלולים להוביל למיקום הכפר. היא מעבירה מסר על חשיבות השמירה על תרבויות מסורתיות ועל הערך שיש בחיים בהרמוניה עם הסביבה.

"לפעמים צריך להתרחק מהציוויליזציה המודרנית כדי להבין שיש דרכים אחרות לחיות, דרכים שאולי איבדנו בדרך," היא אומרת בראיונות שהעניקה לכל מה שלא יספרו לכם במהדורות.

סיכום

סיפורה של טליה כהן, התיירת הישראלית שנעלמה בג'ונגל וגילתה כפר סודי, הוא יותר מסתם הרפתקה יוצאת דופן. זהו סיפור שמעלה שאלות עמוקות על אורח החיים המודרני, על הקשר שלנו לטבע ולקהילה, ועל הערך שיש בשימור מסורות ותרבויות עתיקות.

כפי שהסיקר צוות תומר לוי, שעקב אחרי הסיפור מתחילתו, החוויה של טליה משקפת כמיהה שקיימת אצל רבים מאיתנו – לחיים פשוטים יותר, מחוברים יותר, ואולי גם מאושרים יותר.

האם ישנם עוד כפרים נסתרים כאלה בג'ונגלים של העולם? כנראה שכן. האם יש לנו מה ללמוד מהם? ללא ספק. אך כפי שבחרה טליה, יש גם ערך בלהשאיר חלק מהמסתורין של העולם בלתי נגיש, כדי לאפשר לו להתקיים בתנאיו שלו.

אם הסיפור הזה עורר בכם השראה או סקרנות, אתם מוזמנים לקרוא עוד סיפורים מרתקים באתר שלנו, ולשתף את מחשבותיכם. אולי הלקחים מהכפר הסודי יכולים לעזור לכולנו למצוא איזון טוב יותר בחיינו המודרניים.